בבת מצווה של אגם היא ביקשה ממני לכתוב לה משהו מרגש לספר של הבת המצווה. אז כתבתי וסיפרתי שם על מקרה שזכרתי שאגם הייתה בערך בת שנתיים. וביום שישי אחה״צ יצאתי לעבוד בגינה. אגם ביקשה לעזור לי כדי להעסיק אותה ביקשתי ממנה לעשב קטע חול קטן. זה היה פשוט כי זה היה אחרי הגשם. ואחרי כמה דקות שהיא עבדה היא אמרה לי סיימתי אבל יש צמח אחד ממש קטן שלא הוצאתי כי הוא ממש קטן ומסכן ועדיין ולא הספיק לחיות.. לא ידעתי ממה להתלהב יותר מיכולת הדיבור של התינוקת בת השנתיים או מטוב ליבה המדהים.

שאגם נכנסה לעזה נזכרתי בסיפור הזה וקיוותי שבזכות טוב ליבה לא יקטפו את הפרח הקטן שלי. אבל, האמת שכאילו ידעתי שזה יקרה כי תמיד אומרים שהכי טובים ומושלמים נהרגים. ואגם היא בול הסגנון. ילדה מושלמת שבהכל היא הכי. תלמידה מצטיינת עם בגרות מלא יחידות וציונים מטורפים וגם חניכה מצטיינת בקורס פראמדיקים.

וכל זה בקלילות מדהימה, עם המון חברים וחברות גם בחופשות הקצרות מהצבא , הספקת להיפגש ביום אחד עם חברים מהתיכון ,וגם מהצבא וגם מהקומונה של שנת השירות, אגמי, כפי שאת יודעת היו לי לא מעט רגעים קשים בחיים אבל אין ספק שזה הגדול מכולם. בכל זאת אני רוצה להתחייב לך וגם לאחיות שלך יובל ופלג שאעשה הכל לשמור על המשפחה כפי שהיית רוצה. וכפי שביקשת ממני ברגעי הצחוק אם יקרה לי משהו, יש לכם אמא לביאה ואני מאמין שיחד נצליח בכך. לסיום אני מתפלל שאנחנו כעם נהיי ראויים למותך ומות חברייך, ונזכה סוף סוף למנהיגים שישימו בראש מעיינהם רק את חיי החיילים ולא שיקולים אחרים .

אהובתי, הילדה הקטנה שלי, זו שטפלה בנפש שלי כל פעם כשזו קצת והרבה התערערה.

אני מחפשת אותך בכל מקום ואת לא כאן הלכת לך בשביל שכאילו היה מסומן במיוחד עבורך והוביל אותך אל מותך כל כך הרבה התפצלויות היו לך בדרך ואת בחרת דווקא את אלו עם המהמורות, את אלה שהובילו אל התהום.

הנפש שלי חולה, כל יום חולה יותר, מפורקת יותר, כואבת יותר. שאלה אותי חברה מה הייתי עושה אם היית נכנסת עכשיו בדלת אמרתי שהייתי הורגת אותך בעצמי אבל זה לא נכון, ילדה שלי הייתי מחבקת אותך חזק חזק ומנשקת אותך המון למרות שאת לא מרשה לגעת לך בפנים הכל כך יפות שלך.

ואז הייתי הולכת לישון, באמת לישון ולא הייתי קמה בארבע בבוקר ולא הייתי יוצאת לחפש תשובות, לחפש אותך הייתי פשוט מתארגנת והולכת לגן, לילדים שאני כל כך אהבתי לשהות במחיצתם. אבל את לא תכנסי ולא תחבקי ולא תרגיעי עם העצות החכמות שלך את כבר לא תטפלי בי ובאבא כשנהייה זקנים, בנינו על זה רק שתדעי יפה שלי, לכל מקום שאני הולכת אני רואה אותך, הילדה הגבוהה המרשימה שלא היה ניתן להתעלם מנוכחותה, יפה מבפנים ומבחוץ אמרתי לאבא שאני מפחדת לשכוח את התחושה הזו הכל כך אמיתית של היותך, את הקול המרגיע שלך אבל זה לא יקרה את איתי, איתנו בכל רגע, אני נושמת איתך את נשימותיי, אני קמה ונרדמת איתך תבואי אליי בחלומות, תשלחי סימנים כדי שאדע שאת בסדר כי אנחנו כאן נהייה בסדר, זה יקח קצת זמן אבל זה יקרה, מבטיחה לך

אוהבת אותך עד השמיים והפעם שלא כמו הפעמים הקודמות כבר לא בחזרה.

אגמי, את בחיים לא היית מתארת לעצמך איך המוות שלך היה גורם לי להרגיש אחרי 30 יום. למען האמת אני כותבת את זה אחרי שבועיים ויומיים. תמיד נתת לי תחושה שאני משהו מיוחד, שאת לומדת ממני ואפילו אמרת לי כמה פעמים שאני השראה בשבילך; אחרי שהלכת לתמיד זה הפך משמעותי יותר מן הסתם, אבל גם אז פתאום הבנתי שאני אחת מיני רבים ורבות שאמרת את זה להם ושגרמת להם להרגיש ככה. הרבה חזרו ואמרו עלייך שתמיד פירגנת והרמת, לכל אחד
שבא מולך, גם אם זה היה כרוך בלהסתיר כמה טובה את בצניעות יוצאת דופן.

אני מודה בכנות שכשחיית לעולם לא תיארתי לעצמי שתמותי, לא משנה כמה נכנסת ויצאת משדה הקרב בעזה זה לא היה לי בכלל במחשבה ובנוסף על אף האהבה הגדולה, הקירבה והחברות האמיתית שהייתה בנינו )למזלי, אפשר לומר( לא ראיתי אותך אף פעם כזו דמות הירואית של אחרי המוות- גיבורת ישראל, ענווה ואצילית, חכמה וחברותית, טהורה וטובה. הלוואי שאני לא אראה ככה עוד דמויות כאלו חשובות בחיי, כי הרי הדמות שנרקמת אחרי המוות זו דמות אחרת; דמות שצריכה להיחרט בזיכרון, דמות טהורה, דמות שהיא גיבורה.

אני גאה לזכור אותך אנושית ואמיתית- גם עצבנית ועצובה וקנאית, מצחיקה, מבואסת, מפרגנת, דרמטית וצנועה. אני מודה, שעברו רק שבועיים ויומיים, ואני לאט לאט גם מתקשה לזכור אותך אנושית, הזכרון הנרקם מכל הסיפורים של האנשים שאני פוגשת שסבבו אותך בכל הרגעים האפשריים הוא את כדמות על- אנושית, גיבורה אמיתית כמו בסיפורים מיום הזיכרון- הסיפור שאת הופכת להיות. הלוואי שלא היית גיבורה, והיית נשארת בת- אדם רגילה על כדור הארץ.

אגמי בכל פעם שאלת אותי איך את יכולה להרחיב את הידע הכללי שלך. אני לא יודעת איך להסביר לך כמה אני לא ידעתי כלום, למען האמת אני לא יודעת שום דבר, וגיליתי את זה בטריוויה בפאב משמרות. תמיד אמרתי לך תקראי עיתון, תורידי טוויטר- זה מה שאני עושה, אבל את המשכת ושאלת אותי את אותה השאלה כמה וכמה פעמים, בכמה מפגשים בזמנים שונים- איך אני ארחיב את הידע הכללי, תלמדי אותי על פוליטיקה, למי את מצביעה ולמה.

היום, הפרמדיקים אמרו שהציון שסיימת איתו את הקורס היה יוצא דופן ובי עלתה מחשבה שאולי פשוט רצית לגרום לי להרגיש טוב עם עצמי; כשאני כותבת אני מבינה שפשוט באמת רצית להשתפר, להיות בן אדם טוב יותר, בחורה חכמה יותר וגם הייתה לך את הגדולה העצומה לדעת לקבל השראה מכל הסובבים אותך ואת באמת הקפת את עצמך בעשרות חברים קרובים, הכי טובים, מעוררי השראה כל אחד בתחומו והמשפחה שלך בעצמה היא ממש דוגמה אמיתית לאיך שכל אחד היה שואף להקים את המשפחה שלו עצמו.

המחשבה שלי על שפשוט רצית לגרום לי להרגיש טוב עם עצמי יותר מחוברת לדמות העל- אנושית שנרקמה לך אחרי המוות כי בחייך, פשוט רצית להתפתח, ללמוד, להתעצם. הייתה לך אינטיליגנציה רגשית מופלאה שגרמה לך להשמיט הרבה פרטים מחייך כדי להרים למי שעומד מולך, או פשוט לפרגן פרגון טהור וכן, אבל אני מאמינה בלב שלם שפשוט שאפת להיות אישה חזקה, עצמאית, חכמה וטובה, רצית לתקן את העולם בדרכך.

רק בדיעבד עם כל הסיפורים שנאספים מכל הסובבים אותך בשנים האחרונות בהן אנחנו לא גרות יחד, מצאתי היבט נוסף בו אני מתחברת אלייך, הלוואי שהחיים שלי ושלך איפה שלא תהיי עכשיו יהיו בית ספר ארוך ונצחי של שיעורים כאלה אקדמאים או יומיומיים על רפואה, פוליטיקה, עבודה סוציאלית וידע כללי וגם כאלה שפשוט קורים ונאספים יום-יום רגע אחרי רגע בעיקר מהרגע שהלכת.

אגמי את לא סתם אחות שהיא כמו חברה את עוד דוגמה להשפעה של חיים בקבוצה. המשפחה שלך- היא קבוצה משמעותית שאפשר רק ללמוד ממנה, הקבוצה במוסד, החבורה, הקומונה, החברים מהקורס- את היית מודל לדמות שיודעת לחיות בקבוצה ומוציאה מזה את המיטב. יום אחד נפלט לי, את אחות, אחות שהיא כמו חברה, את התלהבת ושינית את השם באנשי קשר אז גם אני, אבל את באמת היית אחות לכל אחד שחלקת איתו קבוצה. את לא הדוגמה הראשונה שאני מספרת עליה לחניכים בפנימיה על מנת להסביר להם איך בעוד כמה שנים הם (חס וחלילה) יכנסו לעזה כי למדו שלא משאירים אף אחד מכל קבוצה שתהיה מאחור, אבל את אגמי הדוגמה היחידה שהפכה לגיבורת על בחסות המחויבות האמיתית שלך לקבוצה אליה את משתייכת.

אני מאמינה בלב שלם שהקבוצות החזקות בהן את חלק – המשפחה, וכן הלאה הבחירה האמיצה להצטרף לקבוצה במוסד עליה העדת בעצמך שלא היית מחוברת בהתחלה, ולאחר מכן להיות הדמות המשמעותית בכל קבוצה אחרת בה לקחת חלק, אני מאמינה שכל אלה הם אלו שהובילו אותך להיכנס שוב ושוב כבר באפיסת כוחות, בלי תחושת משמעות כמו שתיארת ושברת לי את הלב לפני כמה שבועות וכמובן, להיכנס בפעם האחרונה כדי להיפרד מהחברים. בעבורי היום את סיבה נוספת לקום בבוקר לעסוק במקצוע שאני בחרתי, לחנך נערים לחיות חיים משמעותיים בקבוצה, חיים כאלה שיתנו להם סיבה טובה לקום בכל בוקר בעצמם, כאלו שיעצבו את היום – יום שלהם מלאים בעשייה למען אחרים, למען הקבוצה, הקהילה, הזולת או האדם שמולי, למען דבר שיותר גדול מהם.

אם זה בטיפול, אם זה בהקשבה, אם זה בכנות. אגמי הרבה אומרים שרצית להיות רופאה אבל אני זוכרת את הפעם ההיא שדיברת איתי על עבודה סוציאלית- הרי היא טיפול בבעיות, באנשים על- ידי קידומם מעבר למגבלות להן הם נתונים, המקצוע הזה הוא פשוט את.

הלוואי והיית פה בעוד כמה שנים להתלבט ולהתחבט כמו שתמיד היית עושה אם זה קשור בכל החלטה ובחירה משמעותית יותר ופחות הלוואי והיית לומדת עבודה סוציאלית ואז עושה הסבה לרפואה אבל כל מה שנשאר לי להגיד זה הלוואי ולדעת שזה לא יקרה. אגמי אמרתי לך שאני לא יודעת כלום אבל אני תמיד אמרתי מאז שלמדתי – עדיפים כאבי השלום על ייסורי המלחמה, אז אולי אני שמאלנית גם בעיתות מלחמה אבל אני מאמינה בזה בלב שלם.

מאמינה שהכל היה קל יותר אם היית כאב השלום והתקווה אבל היום הכאב על לכתך, אחות שהיא כמו חברה, הוא ייסורי המלחמה שפשוט הופכים את זה לכל- כך מכעיס ואנחנו, מה נשאר לנו? בחייך לא היית מדמיינת אותי יושבת במיטה בחושך ודומעת, אבל במותך את רואה אותי ככה כי עכשיו את תמיד איתי. אני מאמינה שנחזור לחיות חיים, אולי נתחיל חיים במסלול חדש, אני כבר עובדת ומדריכה, מודה לאלוהים שהספקתי לספר לך על ההתחלה החדשה ומצטערת שלך
כבר לא יהיו עוד התחלות חדשות, מאמינה שתלווי אותי בכל רגע בחיים ומבטיחה שבכל פעולה שאעשה אשאף לשנות ולתקן
את העולם, לחיות חיים מלאים ומשמעותיים – בשליחותך.

אוהבת אותך אחות.

הודעה בקבוצה של הקומונה. ככה רובנו קמנו הבוקר, בהתחלה לא קולטים, אולי מסרבים להבין, עד שכבר אי אפשר לברוח ורואים את החיוך הכובש שלך בהותר לפרסום. אבל זה לא רק החיוך, בא לי לצעוק, איזו אישה ואיזה עולם ומלואו. אגם, יש בך עומק בלתי רגיל, ערכים שהנחו אותך בכל צעד ואיכויות לא מהעולם הזה. אוי אגמי, כמה היית טובה, לעזאזל, מה הסיכויים שזו תהיי את ״האישה הראשונה שנפלה בתמרון״. אין סיכוי, אתה אומר לעצמך. ואם אתה חושב לרגע, מתכווץ לך הלב, כי ברור שיש סיכוי. הרי מי אם לא את, תהיה הראשונה להיות הכי אמיצה, בצורה הכי אותנטית, לעשות זאת מבחירה ולשלם את המחיר.

כואב לנו אימים שלא נזכה לראות עוד את הפנים שלא יכלו להסתיר דבר, להרגיש את החיבוק העוטף, ונשאר עם התהום הנצחי- מה החיים היו מזמנים לך ולאילו פסגות היית מגיעה? קהילת עדנים כולה כואבת ויודעת מה העולם הפסיד אתמול, עשרות החניכים ואנשי הצוות שהצלחת לגעת בהם כואבים היום. הכפר התאהב בך מהרגע הראשון, בטוטליות, ברצינות, באהבה, בדאגה, בהומור, בבגרות ובחוכמה שכל כך מאפיינים אותך. את כל כך תחסרי לנו, ולאינספור אנשים שנתקלת בהם בדרך. תהיי גאה שלא פספסת שום רגע ושום קשר. מאחלים לעולם אנשי חינוך בדמותך.

פלג, יובל, דורית ודודי אנו כואבים איתכם בשעה הקשה הזו, אנחנו יודעים כמה אגם הייתה ילדה של הבית, היא אהבה אתכם ודאגה שכולם ידעו את זה. פלג ויובל הייתן חלק בלתי נפרד מהאופי שלה ומודל לחיקוי עבורה. דודי ודורית היא העריצה את הזוגיות שלכם ואת האהבה שנתתם לה. אנחנו יודעים כמה הייתם גאים בה והיא ידעה זאת גם. אגמי, היית שם לתת את הכל. הצלת חיים במהלך המלחמה, שמרת על החיילים בשטח, האמנת במטרה שלך, היית אמורה לצאת לפיקוד ולחנך את הדור הבא של החיילים בצה״ל.

מוסרים תנחומים למשפחות החיילים שנפלו יחד איתך כתף אל כתף. ומחכים בתקווה מלאה לחזרת החטופים לביתם. השארת אותנו ככה אה אגמי, מתאימה לך קצת הדרמטיות הזאת והנה הוכחת לנו עד כמה היית אהובה, כמה זכינו בך. לא יכולנו לבקש טובה יותר, חברת אמת, בוגרת בצורה בלתי רגילה עם אהבה אין סופית לכולם.

קומונה טז לעד תהיה לא שלמה, הותרת חלל בלבנו. נשאר ביחד וקרוב, ממש קרוב, בשבילך וגם בשבילנו. כל אחד מאיתנו חווה איתך רגעים שהם שלנו לנצח. מבטיחים להמשיך בדרכך, אנשים ידעו מי את, אין סיכוי שלא. אגם, ״מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות ואגמים לא ישטפוה״ היית הצפון שלנו, מזרח ומערב ימי החול שלנו, ימי החג, ‏ימי אביב וסתיו היית השיר, הירח וכל כוכב אשר ראינו, נאהב אותך לנצח.

אגם, אהובה שלנו, ילדה קטנה שהיא בעצם הכי גדולה שיש. קיבלת אותי למשפחה, בפה חסר שיניים עיניים גדולות ומחייכות והיית לי מייד לבית.

תמיד היית ילדה של חופש, לא נשארת דקה באותו המקום, תמיד קופצת ממשימה למשימה, מפרח לפרח יונקת מכל הטוב שיש לעולם הזה להציע לך. אבל תמיד שומרת על מקום בלב וחיוך בשביל כל אחד שפגשת בדרך.

חיה בלי להתעכב על כלום, הכל בא לך בקלות, בעלת יכולת נדירה לשלב בין עולמות, בין למידה וכיף חיים, בין משפחה וחברים, בין העולם הגשמי לרוחני.

כשסיימת את הקורס בהצטיינות כתבתי לך שאת ילדה/אישה מדהימה עם יכולות קוגניטיביות ורגשיות מהגבוהות שאי פעם פגשתי. מה הייתי נותנת עכשיו לראות עוד קצת מהאישה שהבטחת להיות. היית ותישארי אחת ויחידה.

אחת שחייבת להיות הראשונה בהכל, הפעם אגמי יכולת לוותר על הבכורה. נוחי על משכבך בשלום ילדת פרחים אהובה שלי

"הַיָּרֵחַ שָׁקַע – נִפָּרֵד וְאֵלְכָה לִי, יַלְדָּה, אֶל הַדֶּרֶךְ וּוַדַּאי נִפָּגֵשׁ אָז אֵי שָׁם בַּחֲלוֹם בְּחִיּוּךְ זִכָּרוֹן". (חיים גורי)

האגדה על האגם

אגדה מסתובבת בין בני האדם
על גן של פלא, שבו יש אגם
שמימיו מתוקים למרות כל הדמעות
וצבעם כה שקוף שאפשר דרכם לראות
לחופיו חול כה רך שמרפא כל מכאוב
והוא מלא עד גדותיו רק בכל מה שטוב. 

האגדה מספרת שבני האדם
איבדו את הדרך להגיע לשם
אך מי שמצליח למרות כל התלאות
מביט באגם ורואה את עצמו
ללא כל הפחד, בלי שנאות,
את כל הטוב שבו ושהוא יכול להיות

הייתה אגדה, בין בני האדם
והיא הייתה באמת, ופגשתי בה פעם,
אמנם רק לרגע, אבל לעולם
תישארי בליבנו ואיתנו, אגם